אליס מילר

שאנטימאי ואני המשכנו להתכתב. היא עזבה את הודו ונסעה לאשראם שלה בפירנאים הצרפתיים. באותה שנה היא היתה גם בפרו ובאוסטרליה. בכל מקום אליו הגיעה היו מאות אנשים שבאו לשמוע אותה נותנת סאטסאנג. אבל בכל מקום שבו היתה, תמיד ענתה לאימיילים שלי. הרגשתי שהיא ממש כאן איתי בהימלאיה. על חוף הנהר. בין עלי עצי הבננה. בשדות האורז המוצפים. בקומי. בשנתי. כל מייל ממנה היה כמו ממתק שמוללתי בפי שוב ושוב ושוב. הפכתי במילים. הן זרמו לתוכי והפכו לחלק ממני. ממילא, לא היתה מילה אחת שהיא כתבה לי שלא זרמה באופן טבעי מעמקי נשמתי.

​